אחת השאלות הראשונות שכל גוף המבקש להיכנס לתחום הבנקאות הפתוחה צריך לענות עליה היא פשוטה לכאורה: מול מי מתנהל ההליך. התשובה תלויה בזהות המבקש – ולא רק באופי השירות. החוק יצר שני מסלולים מקבילים: מסלול רישוי למי שנכנס לשוק מבחוץ, ומסלול אישור למי שכבר מפוקח.
מסלול א': רישיון ייזום בסיסי מרשות ניירות ערך
הכלל הבסיסי קובע כי אדם לא יעסוק במתן שירות ייזום בסיסי אלא אם כן בידו רישיון שניתן מאת הרשות. מדובר במסלול הרלוונטי לחברות פינטק, לסטארט-אפים בתחום התשלומים ולגופים טכנולוגיים שאינם מחזיקים כיום ברישיון פיננסי בישראל. במסלול זה נבחנת החברה מהיסוד: מבנה התאגדות, איתנות פיננסית, מערכות טכנולוגיות, תוכנית עסקית ומהימנות בעלי השליטה.
מסלול ב': אישור מאסדר לגופים מפוקחים
גופים שכבר פועלים תחת פיקוח פיננסי אינם נדרשים לרישיון חדש, אלא לאישור מאת המאסדר שלהם. הוראה זו חלה, בין היתר, על:
- תאגידים בנקאיים המבקשים לפעול כספקי צד ג'.
- בעלי רישיון נותן שירותי תשלום יציבותי.
- בנק הדואר, במתן שירותי תשלום.
- בעלי רישיון למתן אשראי חוץ-בנקאי.
- בעלי רישיון למתן שירות מידע פיננסי המבקשים להרחיב פעילותם לייזום תשלומים.
מה ההבדל המעשי
ההבחנה בין המסלולים אינה פרוצדורלית בלבד. היא משפיעה על זהות הרגולטור הבוחן, על היקף המסמכים הנדרשים, על משך ההליך ועל אופן ההתאמה של הפעילות החדשה למערך הציות הקיים בגוף. גוף מפוקח שמניח כי האישור יינתן אוטומטית עלול לגלות שדרישות הוראה 368 בנוגע לאבטחת מידע, זיהוי ספקי צד ג' וניהול סיכוני הונאה מחייבות היערכות מהותית.
לפני שמגישים בקשה, כדאי למפות את הסיווג הרגולטורי הנכון של הגוף ואת המסלול המתאים לו. משרדנו מסייע בבחירת המסלול, בהכנת הבקשה ובניהול הדיאלוג מול הרגולטור. צרו קשר לבדיקת היתכנות.
